פסק-דין בתיק עפ"א 34186-08-11

רקע

1.         ערעור על החלטת בית המשפט קמא (כב' הש' נ' שמואלי-מאייר), מיום 17.4.11, למתן צו הפסקה שיפוטי במעמד צד אחד, ועל החלטתה מיום 27.7.11 הדוחה את בקשת המערערים לביטול הצו.

המדובר בצו המורה למערערים ו/או מי מטעמם להפסיק לאלתר כל שימוש ולהימנע מכל פעולה במקרקעין נשוא הדיון, לרבות במבנים היבילים המצויים בו, פרט לשימוש ו/או פעולה המותרים על פי תנאי היתר הבנייה ו/או תכנית החלה על המקרקעין, בשל שימוש שנעשה בהם ללא היתר כדין או בסטייה מתנאי ההיתר.

2.         המערערת 1 הינה בעלת זכויות החכירה במקרקעין נשוא הערעור, הידועים כמגרש 33 בגוש 2424 חלקה 4, באיזור התעשייה עד הלום, המצוי בתחום שיפוטה של המועצה האזורית באר טוביה (להלן:"המקרקעין"), מכח הסכם חכירה שנכרת בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל.

המערער 2 הינו בעל המניות במערערת 1 והמערערת 3 הינה שוכרת המקרקעין ומי שמפעילה בהם עסק להשכרת ומכירת רכבים.

טענות הצדדים

3.         לעמדת המשיבה השימוש הנעשה במגרש חורג מן ההיתר שניתן לפי בקשת המערערים בעצמם, לפיו מדובר בשימוש ל"שירותי רכב" מסוג ספציפי - חשמליה ומכירת אביזרי רכב, שכן בפועל משמשים המבנים המצויים במקרקעין כמשרדי חברת "קל אוטו" למכירה והשכרה של כלי רכב ושטח המגרש הלא בנוי משמש כמגרש לכלי רכב נשוא העסק, שימוש אשר הינו מסחרי מובהק ושאינו תואם לתנאי ההיתר.

הודאה בשימוש הנעשה בסטייה מההיתר יש לראות לטענת המשיבה, בבקשה שהוגשה מטעם המערערים, למתן היתר לעשיית שימוש חורג.

אין לקבל את ניסיון המערערים לפרשנות של ההיתר ככולל גם שימוש ל"שירותי דרך", שכן ציון ההגדרה "שירותי דרך" בהיתר, אינה אלא ציון הקטגוריה לפיה ניתן ההיתר, ואילו מיד בשורה מתחת לציון זה, מפורט השימוש המבוקש שהותר - שירותי רכב מסוג חשמליה לרכב והרכבת אביזרי רכב. צמד המילים "שירותי דרך" מציינות את הייעוד המותר במקרקעין עפ"י המסגרת התכנונית החלה, ובהמשך מפורט השימוש הספציפי שהותר, שכן ההיתר אינו יכול לחול על כלל שירותי הדרך, אלא על סוג מסוים הנכלל בקטגוריית הייעוד.

לפיכך, ומאחר ונעשה בפועל שימוש ללא היתר, אין כל משמעות לקיומה או העדרה של מחלוקת פרשנית סביב הגדרת המונח "שירותי דרך" בתכנית החלה על המקרקעין, ואף לו היה זה שימוש התואם את הייעוד עפ"י התכנית, ממילא חל איסור על ביצוע הפעילות במקום בטרם יצטיידו המערערים בהיתר מתאים.

מעבר לנדרש, טוענת המשיבה כי השימוש שנעשה במקרקעין מנוגד אף לייעוד עפ"י תכניות המתאר החלות, שכן המדובר בקרקע שאינה מיועדת לשימוש מסחרי, אלא ייעודה הוא "שירותי דרך" בהתאם לרשימה הסגורה שבסעיף 14 לתקנון התכנית, ופעילות המערערים במקרקעין אינה עונה להגדרות הנקובות בו. המבחן להגדרת הייעוד של "שירותי דרך" הוא מבחן הזיקה למתן שירות לנוסעים בדרך, דהיינו שירותים העונים על צרכיהם של הנוסעים ברכב, הנגזרים מהשימוש ברכב, דוגמת החלפת מצבר, התקנת דיבורית, טיפול בשמן מנוע, אספקת מזון ושתיה בשעת נסיעה בדרך, וכדומה.

4.         המערערים טוענים מנגד כי אינם עושים כל שימוש חורג במקרקעין, שכן השימוש המבוצע בנכס עונה בהחלט על הגדרת "שירותי דרך", ובמיוחד על הגדרת "חנויות לצרכי נסיעות ורכב", כמפורט בסעיף 14 להוראות התכנית החלה.

מטרת החכירה כפי שהיתה ברורה לאורך כל הדרך, וכמעוגן בחוזה החכירה עם ממ"י, הינה בין היתר מסחר, מטרה לפיה השתתפו במכרז חברות השכרת ומכירת רכבים נוספות. אלא, שבבוא המערערים לקבל אישור איכלוס (טופס 4) נדרשו להגיש בקשה למתן היתר לשימוש חורג כהליך טכני בלבד, ואף שהדבר אינו נדרש כאמור לעיל.

לשיטת המערערים אין לפרש את המונח "שירותי דרך" פרשנות דווקנית ומצמצמת כפי שעשה בית משפט קמא, פרשנות המתעלמת מהמטרה שעמדה לנגד עיניי יוזמת התכנית, המועצה האזורית באר טוביה, להרחבת הייעוד הנכלל במסגרת ההגדרה של "שירותי דרך" ע"י גיוון השירותים הניתנים במסגרת זו.

כן, מפנים המערערים לטבלת זכויות הבניה המפורטת בתכנית והמציינת כחלק מן השימושים המיועדים למגרש 33, נשוא הערעור, גם שימוש של מסחר.

דיון

5.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לפני, לא מצאתי מקום לקבלת הערעור, והחלטתי להותיר את צו הפסקת השימוש לפי החלטת בית המשפט קמא על כנו.

התכנון המסדיר את השימוש במקרקעין נשוא הערעור קובע בתכנית המתאר כי המדובר בייעוד של שירותי דרך, כשם שבנוגע לשטחי מקרקעין אחרים באזור מוסדרים ייעודים שונים, דוגמת אזור לתעשייה ואזור למלאכה ומסחר. ההבחנה אם כן בנוגע לתחומי הייעודים השונים במסגרת תכנון העל היא ברורה.

וודאי, לא ניתן לעשות במקרקעין שימוש שאינו תואם את ייעודו עפ"י תכנית המתאר, אלא אם ניתן לשם כך היתר ספציפי לעשיית אותו שימוש החורג מן המותר עפ"י התכנית.